פסק-דין בתיק ת"א 43551-12-10

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 [להלן - " החוק"]. 

רקע ונתונים שאינם עוד במחלוקת

1. התובע יליד  1942, נפצע בתאונת דרכים מיום 26.8.03. הוא פונה לבית החולים שיבא שם אובחנו פגיעה ביד שמאל ושבר ברגל - ירך שמאל. התובע אושפז עד ליום 19.9.03 ובמהלך האשפוז נותח. לאחר מכן הועבר למחלקת שיקום ושם שהה עד ליום 16.12.03, סה"כ - 112 ימים. התובע שוחרר לביתו כשהוא נסמך על הליכון, טופל בקהילה לרבות בהידרותראפיה וריפוי בעיסוק.

2. המל"ל הכיר בתאונה כתאונה בעבודה, קבע לתובע תקופות אי כושר, נכויות זמניות, נכות צמיתה ובהתאם שילם וישלם לו תגמולים:

א. אי כושר מלא ודמי פגיעה ל - 3 חודשים.

ב. נכויות זמניות מלאות ל - 16 חודשים נוספים.

סה"כ התקופות - 19 חודשים, מ - 26.8.03  ועד 14.4.05.

ג. החל מיום 15.4.05 - נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 24% : 20% בגין הגבלה בתנועות הירך ו - 5% נוספים בגין קיצור הגפה בשיעור של 3 ס"מ [להלן - " הנכות על פי דין"].  המל"ל אף הפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז - 1956. הפעלה אחרונה זו אינה חלק מהנכות על פי דין  ואינה מחייבת את בית המשפט. 

ד. להשלמת התמונה - בתקופה בין 15.4.95 - 8.1.07 העמיד המל"ל את נכותו המשוקללת על 41% , מהם 30% בגין הגבלה בינונית של מפרק הירך + 10% בגין חיבור גרוע של עצם הירך + 5% בגין קיצור הגפה. מוסכם כי בינואר 2007 הפחית המל"ל את הנכות והעמידה כאמור בפסקה 2 [ג] לעיל. בסיכומיו היום לא עמד עוד התובע על טענה זו או על השלכותיה.

3. בתקופה שלאחר התאונה  ועד לשנת 2005 התגלתה אצל התובע תחלואה שאינה קשורה לתאונה: לוקימיה, תסחיף ריאתי ומחלת כליות. התובע עבר ניתוח כליות. בשנת 2006, בעודו נוהג ברכב אשתו, אירעה לתובע תאונת דרכים נוספת בה נגרמו לו פגיעות אורטופדיות קלות שלא הותירו נכויות. תאונה אחרונה זו אינה בעלת השלכות על כושר עבודתו ועל נזקיו של התובע בגין התאונה בתביעתו הנוכחית.

4. התובע הינו עצמאי, בעלים של מונית ונהג מונית במקצועו. בעת התאונה היה כבן 61, כיום הגיע לגיל 70.

5. הצדדים חלוקים על חישוב הנזק. מטעם התובע העידו הוא והכלכלן משה קצין [להלן - " הכלכלן"]. כמו כן הגיש מוצגים. הנתבעת הסתפקה בחקירת עדי התובע ובהגשת תיק מוצגים.

אפנה ישירות לדיון ולחישוב ראשי הנזק השונים.

שכר בסיס או שכר קובע לחודש

6. הצדדים חלוקים באשר לתקופת הזמן לגביה יש לקבל נתונים באשר לשכר בסיס. התובע מבקש להביא בחשבון את שנת 2002 שקדמה לתאונה ואילו הנתבעת מבקשת להביא בחשבון את השנים 2000 - 2002, מה שיביא להפחתת שכר הבסיס.

7. אני סבורה כי יש להביא בחשבון את השנה האחרונה, כטענת התובע, באשר היא משקפת את רמת השתכרותו באופן הקרוב ביותר לתאונה. כמובן שניתן לקחת בחשבון שלוש ואף עשר שנים אחורה, ניתן להגיע לנתונים המתאימים לאינטרס של הנתבעת. אלא שאמת המידה לדעתי, צריכה להיות זו המאפשרת נתונים אמינים ובהינתן תנאי השוק. לא ראיתי שנתוני השוק של שימוש במוניות השתנו באופן משמעותי בין שנת 2002 לבין שנת התאונה הבאה אחריה. לא אכחד כי הבאתי במסגרת שיקולי גם שיקולים סוציאליים שתוצאתם, הטבה יחסית עם הניזוק בתאונת דרכים. שיקולים כאלו עומדים ביסוד של החוק, ואיני רואה לסטות מהם דווקא כאן ועכשיו. יש להביא בחשבון כי הפרישה הרחבה של החוק הינה שטר ושוברו בצידו. השובר פוגע ביכולתו של הניזוק להוכיח למשל נזק לא ממוני בשיעור העולה על נוסחאות החוק, גם אם חווה סבל כזה. דומני כי האיזון הנכון צריך לאפשר ביסוס יתר הפרמטרים של הנזק, כל עוד לא בוסס אחרת, באופן שאינו פוגע בניזוק.

8. על כן אני מעמידה את שכר הבסיס על 7,460 ש"ח לאחר הצמדה בלבד להיום.

נזק מיוחד

הפסדי השתכרות לעבר